אתה מנסה פעם ופעמיים. ניסית בעבר פעמים רבות, ועדיין אינך רואה שום שינוי, אינך מרגיש דבר לבד מעייפות המאמץ, ותחושת ייאוש רובצת עליך. אז ראשית כל עליך לדעת את מצבך ברגעים אלו. אתה בעצם נכנסת למעגל המדוכאים, משום שהייאוש הוא אחד התסמינים הרגשיים של הדיכאון. עם זאת, הוא רגש עצמאי שלילי במהותו מהרגשות השליליים, הנפוצים והשכיחים ביותר.
בעולם רצוף מהמורות ומשברים, הזיק המבעיר את שלהבת חיותנו הוא זיק התקווה המולד בנו מעצם היותנו, אך לעתים בשל ניסיונות כושלים חוזרים ונשנים להשיג את מבוקשנו או לקבע את מעמדנו, כבה לו זיק התקווה, ומתוך כך מבצבץ רגש הייאוש החוסם וסותם את הגולל כליל בפני אי זו אפשרות של ניסיון הגשמה חוזר, שייתכן שהיה מובילנו אל מסלול הגשמתנו.
ככל שרצונך לַדבר עז יותר, כך תוצאת הייאוש הבאה ממחסורו מותירה עליך רושם חזק יותר. פתאום אתה יכול לחוש חוסר טעם לקימתך בבוקר, או עשייה שלקחת על עצמך מאבדת לפתע את משמעותה בעיניך. דברים רבים שהיו יכולים למצוא את מיצויים ולבטא את מיצוי כוחותיך אובדים במשך הזמן רק משום שנתת לעצמך לשקוע בייאוש שחסם ממך את היכולת למצות את המרב שבך, להפרותם ולהביאם לידי שלמות מעשית. רצון ועוד רצון, שאיפה ועוד שאיפה שייחסמו עקב ייאושך, עלולים לגרור ייאוש רחב יותר מחייך. ערכך בעיני עצמך יורד, וכך עשייתך הברוכה נגדעת, ויוצרת תחושת שעמום וחוסר סיפוק כללי.
ייאוש חוסם הגשמה
נסה לדמות את הפסד מעמדו ההיסטורי של כריסטופר קולומבוס, מגלה הארצות הגדול, אילו היה מתייאש ממסע שכנועיו אצל שליטי וברוני עולם שיתנו לו את חסותם. באיזה הקשר היה נזכר בהיסטוריה אם ייאוש היה תוקפו כשגילה שהמרחק בין ספרד ליפן כפי שחשב, קטן פי ארבעה מהמרחק האמיתי? כיצד אנו היינו נוהגים אילו תיכננו להפליג מרחק 5,600 קילומטרים בלב ים, ולא היינו מגיעים אל היעד גם אחרי 15,000 קילומטרים, האם היינו ממשיכים הלאה או נסוגים? קולומבוס המשיך תוך חירוף נפש והתמודדות עיקשת מול ייאוש מלחיו. הוא האמין במטרה וקירב לליבו את התקווה שהתממשה אחרי 20,000 קילומטרים.
איגור סיקורסקי נשבה בקסם סיפורה של אימו על ניסיונותיו של ליאונרדו דה וינצ'י לבנות מכונה מעופפת, וכבר בגיל 12 הצליח איגור לבנות מודל של הליקופטר שהונע על ידי גומיות ואף עלה לאוויר. קצת לפני גיל 20 הגיע לפריס והחל להשקיע עצמו בתעופה, וב- 1909 השלים את ההליקופטר הראשון שלו, אך זה סירב להיפרד מעל האדמה. הוא לא התייאש והמשיך לנסות עד שהצליח לבנות דגם מסוק שעלה לאוויר ל-12 שניות. בהמשך הוא שוב ניסה אין ספור פעמים וזה עלה לו באכזבות לא מעטות של התפרקות החומרים וריסוק המנועים. חרף אכזבותיו הרבות הוא לא זנח עדיין את רעיונו להעלות כלי טייס לאוויר. איגור ניסה את מזלו פעם במסוק, ופעם אחרת במטוס חד מנועי, ואחר כך במטוס רב מנועי. עבודתו בהרכבת המטוסים הייתה בין היתר בחוות תרנגולות בלונג איילנד, ואת החלקים היה קונה או משיג חינם ממגרשי גרוטאות. רק לאחר שלושים שנות מחשבה ופעילות עיקשת הצליח חלומו להתגשם, בפותרו את כל בעיות התעופה הניראות כבלתי ניתנות לפתרון, כיום כשאומרים מסוק,אומרים סיקורסקי. מקומו בהיסטוריה נקנה בדבקות במטרה ובאמונה בה, אף כשנראית בלתי אפשרית. הוא "פספס" את כל ההזדמנויות שהיו לו להתייאש, ובכך קנה את שמו.
קולומבוס וסיקורסקי הם אחדים מיני רבים ידועי שם ומצליחנים שדרכם צלחה עקב דבקותם במטרה ובריחתם מזרועות הייאוש. את סיפורם וקורות חייהם כמו גם של עוד רבים אחרים אנו יודעים, אך לא תמיד נדע את דרך מעופם של אלו שלא השאירו את זיכרונותיהם. אולם נקל לשער שברובם חוויית פריחתם טומנת בחובה ניסיונות ייאוש לא קלים, והצלחתם הייתה לאור עמידתם האיתנה בפני המטרה, ויציאתם החוצצת נגד כל רגש ייאוש שעלה בדרך.
אף אנו יכולים לזכור את כל אותן פעמים בהן קטפנו פירות מתוקים רק בשל ההכרחיות שהצבנו לעצמנו בהשגת מטרה מסוימת ובמלחמתנו התקיפה עם רגש הייאוש. אך איננו יכולים לשכוח את הפעמים האחרות, בהן לא ניצלנו את כשרונותינו ויכולותינו רק בשל העובדה שלא הייתה לנו הסבלנות לחכות. רצינו תוצאות מידיות. התרגלנו לאור שנדלק בלחיצת כפתור, ולמים שיורדים בסיבוב ידית הברז, וכשתוצאות אלו איחרו להתממש, החלפנו את ברז כישרון זה בברז כישרון אחר, שגם אותו החלפנו מהר בשל אי עמידתו בפני דרישתנו למידיות. בסופו של דבר הפסדנו את ניצולם של כמה כשרונות מיוחדים שיישארו בגדר כישרון לא ממומש.
פרספקטיבה יהודית
חכמים קבעו כי במצב הקשה ביותר של האדם אל לו להתייאש ולהיכנע. הדוגמא לכך מובאת במעשה חזקיהו המלך (מלכים ב פרק כ) שחלה ונטה למות, אך מצבו הגרוע עוד יותר היה בבשורתו הרעה של ישעיהו הנביא כשבא לבקרו ובנבואתו אמר לו: "כה אמר ה', צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה", מתבאר הכפל הלשוני כי מת אתה – בעולם הזה, ולא תחיה – לעולם הבא. כל זאת משום שלא עסק במצוות פרייה ורבייה. חז"ל אומרים שענה לו חזקיהו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא, שכך מקובלני מבית אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים", ואכן, חזקיהו אינו מתייאש למרות הנבואה הקשה. הוא בוכה ומתפלל, ולבסוף החלים ממחלתו ונוספו לו על שנותיו עוד חמש עשרה שנות מלכות.
היהדות רואה בערך אי הכניעה לרגש הייאוש את אחד המפתחות להצלחת האדם ובהגשמת יעודו בעולם. עקרון התשובה לדוגמא הוא ערך חשוב לאין ערוך המאפשר לאדם לשנות את התנהגותו ומעשיו אף במצב הנחות ביותר שאליו הגיע, וקבלתה על ידי האלוקים נחשבת למתנה יקרה מפז, שבאה מאהבתו לברואיו. ביסודה של התשובה טמון ההכרח שלא להתייאש, מכיוון שדרך בן האנוש כאשר מתרגל לדבר שלילי, נהפך הוא להיות בו טבע, ולשנות טבע, אין זה מן הדברים הקלים. בודאי שאין החלטה רצונית ואמיתית ככל שתהיה יכולה לשנותו באחת. ייאוש בדרך התיקון והשיפור מקלקל את כל אפקט החרטה.
ההתמודדות עם שבירת הרגלים וטבעים שליליים כחלק מדרך התשובה נעשית על ידי ההתבוננות ברעתם, החרטה על קיומם, וקבלה להמרתם בהרגלים חיוביים, ולדוגמא: בציווי התקרבות האדם לבוראו, בין היתר על ידי תפילה, מונח העיקר של כוונת הלב ולא קריאה פרוזאית של טקסט. הקריאה ללא כוונה משולה לגוף בלי נשמה, והרי היא כעומד לפני מלך וממלמל דברים שאינו מזדהה עם תוכנם שנחשב למזלזל בכבודה של מלכות. הרוצה להשתנות בעניין זה, יצטרך להתמודד ביום שאחרי עם משימה כמעט בלתי אפשרית – כוונה בכל שמונה עשר ברכות. האם הוא יצליח בתפילה הראשונה לכוון בכולן? ומה יהיה בתפילה השנייה והשלישית? כאן מונח לו יסוד ה"אל ייאוש". אף שהצלחתו תהיה בברכה אחת, הוא אמור להפנים שטבען הדומיננטי של ההתחלות הוא הקושי שבמהלכן, ומתוך כך ינסה בשנית לכוון בעוד ברכה וכן על זה הדרך. בסבלנות רבה יצליח אדם זה לקיים את קבלתו ולכוון בכל השמונה עשר ברכות. אך אם אחר תפילה ראשונה הוא יחוש תחושת אכזבה, שתחזור על עצמה בשנית ובשלישית, אזי רגש הייאוש יאפוף אותו, ושוב חוזר לו ההרגל הראשון בקריאת התפילה כטקסט בלבד ללא כל התבוננות פנימית.
התשובה כמשל כמוה כל עשייה חיובית שברצוננו לעשות. יסוד הצלחתה תלוי בהבנה שדברים טובים וחשובים נבנים בנחישות ובסבלנות. ייאוש הנגרר מאיחור התוצאות, יסב אכזבה רבה והחמצה של התעלות שהייתה יכולה להיות ברגע הבא. דמה את החמצתם של ריימונד למבר, ומלווהו הנפאלי טנזינג נורגיי, ששבו על עקבותיהם כשהיו במרחק מאתיים וחמישים מטרים בלבד מפסגת האוורסט, חודשים מספר לפני שנכבשה על ידי אדמונד הילארי ונורגיי.
למד מלקחי העבר
כשמדברים על ניסיונות בחיינו, על אותם משברונים העלולים להתפתח לשבר ענק מחולל תהפוכות בנפשנו, אנו אמורים להיות מודעים לכוחות המשיכה החזקים הפועלים ברגעי משבר בקרבנו. מצד אחד כוח הטוב המראה לאדם את השקט שאחר הסערה, את הרוגע ותחושת הסיפוק מההתמודדות המוצלחת עם סחף המים המאיים להורסו, ומצד שני כוחו החזק של השלילי בתוכנו, המנצל את עובדת קשיי ההתחלה על מנת להדמות בעינינו את עומק הבוץ שאליו נכנסנו. הוא משתמש גם מניסיוננו בעבר, ומוכיח כי שוב אנו נמצאים באותה סיטואציה שהביאה עלינו רק דיכאון ואכזבה. הוא לא מזכיר לנו שגם בפעם הקודמת, זה הוא שגרם לנו להפסיד. הורדת המורל שלנו באה בעקבות ההקשבה לעצותיו והשקיעה בייאוש שהביא עלינו. אילו נהיה נחושים הפעם יותר מפעמים קודמות, אם רק נשכיל להפיח בנו את רוח התקווה, אזי עצת יצר הטוב תתקבל, ונגלה את עצמנו כחלק מאותם שעשו את הבלתי אפשרי, לכאורה.
ימי אהבה וימי השנאה
בימי האדם בעולם ישנם ימים המוגדרים "ימי אהבה", בהם הכול זורח ומאיר. כל עשייה שנעשה תניב פרי, מרגע פקחנו את עינינו נגלה שהעולם מחייך אלינו. פתאום נראה את אותם שאינם נכללים בין אהובינו ואוהבינו באור רך יותר, מקרב ומפייס. חובות שהיו חייבים לנו מספר שנים בדיוק ביום זה ייפַרעו. הכול ממש וורוד. דומה כי כל דיבור על התמודדות לקוח הוא מסיפור דמיוני הזוי.
אך ישנם גם ימים אחרים הנקראים "ימי השנאה". אלו הם ימים שפתאום הכול נראה שחור. קמנו בבוקר עם בחילות והלכנו לישון עם כאבי ראש. במשך היום פגשנו את האנשים הכי מרגיזים בחיינו שהגדילו להכעיסנו דווקא ביום זה, ובדיוק בזמן שאנו כל כך מאוכזבים מעצמנו ומהסובבים אותנו, נזכר מנהל הבנק להתקשר ולהתריע שכדאי לנו למהר לכסות את האוברדרפט, ובדיוק היום שהוא יום קבלת המשכורת האמורה לפתור את הבעיה, התחשק לפתע לבוס היקר לאחרה ביומיים. הכול הולך ברגל שמאל. גם אותם דברים שהתחלנו לעשות וחשבנו שיטיבו עימנו עולים על שירטון. בימים אלו אנו מתמודדים מול מציאות חיינו ויכולתנו האישית לשרוד בעולם זה ולהישאר בריאים בנפשנו.
בנקודה זו זועקת האימרה: "אין ייאוש בעולם כלל", אימרה המנצחת את אותם ימים קשים. אנו נפיח בהם את רוח התקווה, רוח החיובי ואור הזריחה, על ידי שנקבע כי המילה "ייאוש" אינה חלק מאישיותנו. זהו חלק המשקר אותנו ומוליכנו שולל אחר ראות העיניים השטחית. בימים אלו אנו צריכים לשנות את סגנון פעילותנו ולהוריד מתחים מיותרים. זאת נעשה בכך שלא נלחץ את עצמנו יתר על כוחותינו העכשוויים. נוריד את מידת הנחיצות דרגה אחת פחות מיום האתמול, אך לא יותר מכך. נשאיר את רגישותנו לעניין, רגישות המצעידה אותנו קדימה, וניזהר שלא ניגרר בצעדים לאחור. נזכור את המטרה שלשמה אנו חותרים ונמשיך לצעוד בכיוונה, אך אם רצנו עד עכשיו בהתלהבות ובמרץ רב מתוך הנחיצות שהחדרנו לעצמנו בהשגתה, כעת נוריד לזמן קצר את פרופיל הלחץ ונצעד במקום לרוץ, אבל נישאר במסלול קדימה. לא ניתן לייאוש להשתלט עלינו ולהשיבנו אחור.
עידוד עצמי
עם זאת על מנת לא להיסחף לייאוש רגעי כזה או אחר, ראוי שנזכור את האמור כבר בפרקים הקודמים בנחיצות העידוד העצמי. כאשר נדע לעודד את עצמנו על מאמצים שעשינו או על הישגים שהשגנו, תחזור לה אט אט התקווה ההכרחית להפגתו של רגש הייאוש. זיקי שמחה על אותן נקודות חיוביות שבנו ידליקו שלהבת גדולה יותר, שתוציא את העגלה מהבוץ אליה נכנסה.
אם נשכיל לזכור את אותם הדברים היפים שעשינו בעבר, ושבאו אחר מאמצים מרובים והתגברות על מכשולים לא קלים שנקרו בדרכינו, נוכיח לעצמנו שגם הפעם נוכל לעבור את זה בהפקת המרב שבנו. הוכחה זו תיתן לנו את הכוח גם ברגעי משבר להתקדם עוד צעד אחד קדימה, ואחריו עוד ועוד צעדים שילכו וייעשו קלים יותר. אנו צריכים ללמוד להתייצב ברגע הזעזוע הנובע ממכשול. אם נתייצב, נעבור את הסערה ונגיע אל יעד מיצוי כוחותינו בסיפוק רב.
נחישות – סוד התקווה
אך גם ברגש זה, ההצלחה הגדולה היא כאשר נתרחק ככל יכולתנו מעצם הניסיון. זאת נעשה על ידי הגברת המוטיבציה והנחישות שבכל עשייה. אין ספק שנחישות היא חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם רגש הייאוש.
ככל דבר בעולם, כגודל הנחישות להשיגו כך מתרחק הייאוש מאיחור השגתו. אנשים בשעת סכנה לחייהם רצו כצביים, חלפו יערות ומכשולים מבלי לדעת לאן רגליהם מובילות אותם. הייתה להם מטרה אחת – להישאר בחיים! הם היו נחושים להשיגה, ולא חשבו ולו לרגע ליפול לזרועות הייאוש. את אותם הקילומטרים שעברו בריצתם, לא היו מסוגלים לעבור בימים כתיקונם לולא אותה נחישות. הדרישה מהם לעשות זאת הייתה מעלה על פניהם עיוות כשל הרואה מטורף מול עיניו, אך ברגע שהבינו בעומק פנימיותם שהם חייבים לעשות זאת למען הצלת חייהם, לא שאלו שאלות ולא ראו מכשולים, אלא עשו את הדבר הכי הגיוני לעשותו – הם התקדמו קדימה!
ככל שנהיה נחושים בהשגת מטרותינו, כך ייראה לו הייאוש זר בעינינו. את מכשולי האבן נראה כבליטת רקמת השטיח, והקוצים ייהפכו בעינינו לזרי השושנים. כל אלו מקדמים אותנו אל עבר המטרה הנכספת, והתייחסותנו אליהם במקרה הפחות טוב תהיה כאל דבר שאולי מעכבנו בזמן, אך אינו מעכב את זכייתנו בתוצאות מאמצינו.
דוגמא לנחישות ניתן לראות במעשה מדהים שמביא התלמוד על רב פרידא שהיה רגיל ללמד את תלמידו קשה ההבנה ארבע מאות פעמים כל דבר, ורק לאחריהם היה מבין את השיעור. פעם, כשהיו באמצע הלימוד, הגיעו להזמינו לסדר חופה וקידושין, אך הרב המשיך ללמד את תלמידו כרגיל, אולם למרות זאת התלמיד לא הצליח להבין את החומר הנלמד גם לאחר ארבע מאות הפעמים, שאלו רבו: מה נשתנה הפעם? הסביר התלמיד לרבו, כי מאז שבאו להזמינו לקדש, לא הצליח להתרכז בלימודו למרות מאמציו, משום שכל הזמן היה חושב שהנה עכשיו הרב עומד לקום וללכת, ועל ידי כך דעתו הוסחה מהלימוד. רב פרידא לא התייאש, ושוב חזר על השיעור ארבע מאות פעמים נוספות, עד שהבין התלמיד כבכל יום.
כמה פעמים אתה היית מוכן לחזור לתלמידך על השיעור? כמה פעמים היית מסוגל לשמוע את אותו שיעור עם הבנה או בלעדיה? רב פרידא לא התייאש. הייתה לו מטרה להחכים תלמיד, והוא דבק בה בכל כוחו ללא צל של ייאוש. עד כדי כך הוא היה נחוש ודבק במטרתו, שכשהיה צריך הוא חזר שמונה מאות פעמים! תלמידו אף הוא היה דבק במטרתו, הוא למד מאות פעמים ועדיין לא הבין, אך דבר אחד הוא לא עשה, הוא לא התייאש, ולבסוף אחרי שמונה מאות ניסיונות הוא הצליח.
ייאוש כתירוץ להיעדר הגשמה
לעתים נוח לנו להתייאש ולהרים ידיים. אנו משכנעים את עצמנו בדרכים ההגיוניות ביותר ומעמדה רציונאלית טהורה, שהייאוש הוא הכרחי ומחויב המציאות עקב הנסיבות המחייבות הרפיה, אך את האמת, זו הגורמת לשיחודנו ולעיוות מערכות השכל הבריא, אנו מעלימים בתוך קפלי הרבדים הנסתרים של נפשנו. בהתבוננות פנימית אובייקטיבית נגלה, כי אנו משתמשים בכלי הייאוש כתירוץ לאי עשייה הנובעת בין היתר מחוסר ביטחון ומחוסר אמון שלנו בעצמנו. פעמים רבות ייאוש זה הוא תירוץ לעצלנותנו בראותנו את הטרחה העומדת בפנינו בדרך להגשמת המטרה. במקרים אלו הייאוש הוא תירוץ לחשיבה מצומצמת ועכשווית, כביכול מתוך שיפוט בריא ומפוקח.
בחינת כל סיטואציה הטומנת בחובה ייאוש והבנת שורשה – הן הדרך הטובה ביותר לדעת את הגורם המכניענו להרים ידיים. כאשר נגלה את מקור הבעיה, נוכל עם רצון, עידוד ונחישות להתגבר על מבוכות הזמן והשעה החולפות ומשאירות את תוצאת הנהלותינו בשטח.
למד מסאן סנג מון
אם רצית לראות נחישות מהי, אם הנך מחפש המחשה לכוחו של היעדר הייאוש, קרא את הידיעה הבאה שהתפרסמה לה בתאריך 15/4/2005 תחת הכותרת "זו לא בדיחה":
קוריאני אנאלפבית ניסה 271 פעמים לעבור תיאוריה ולא הצליח, הוא לא התייאש וניגש שוב ושוב במהלך 5 שנים והצליח בפעם ה – 272 לעבור את התיאוריה, אבל מי סופר? סאן סנג מון הוא בן 67 מקוריאה, במשרד הרישוי הקוריאני אמרו כי "הוא כבר הפך לאחד החבר'ה פה, נאחל לו רק שינהג בזהירות", לאחר שנודע לסנג מון כי בפעם ה- 272 הוא הצליח לעבור את התיאוריה השיב: "אני מאוד מאושר לדעת שאחרי כל המאמצים הצלחתי לעבור, אני בטוח מאוד בעצמי עכשיו"…
סנג מון לא רכש השכלה. אתה כן. למרות חוסר השכלתו, סנג מון האמין בעצמו והצליח. האם ייתכן שאינך מאמין בעצמך למרות השכלתך? אם כן, כדאי לך ללמוד שיעור מאנאלפבית כיצד תממש את הפוטנציאל הטמון בך מבלי להתייאש בדרך. הוא הציב מטרה והיה נחוש להשיגה אף כשכל הסיכויים היו נגדו. הצב אף אתה מטרות והיה נחוש להשיגן. במקרה הטוב תשיג מטרותיך ובמקרה הטוב לא פחות תשיג הישגים שלא חשבת עליהם, ושיקדמו אותך לפי יעודך. כל עוד אינך עוצר בירוק אלא ממשיך חרף כל הלחצים והמכשולים אתה בדרך הנכונה, דרך שודאי תניב פירות.
האמן ביכולתך לתקן את קלקולי העבר
התמקד במטרה המרכזית של חייך – להביא אושר לליבך. עליך להעריך את הכוח החיובי שבך לפחות כשם שהנך מעריך את כוחך השלילי. פעמים רבות אתה מסתכל לאחורך אל העבר הלא כל כך מפואר שגרמת לעצמך על ידי התנהגות שלילית, ומיד ייאוש ועצב נכנסים לליבך. הרגשה זו גורמת לך לשקוע עוד יותר בשליליות ומונעת ממך את ההתקדמות והיכולת לצאת ממצבי הדכדוך אל מאורות החיים. כעת תפקידך לסלק ייאוש זה ולהחזיר את החיוך לשפתותיך. זאת עשה על ידי שלא תַפלה בין הטוב ובין הרע. כמו שאתה מאמין שלכוח השלילי יש יכולת לקלקל את חייך, תאמין בכוח החיובי שאף הוא יכול לתקן את מצבך.
גם אם חש אתה כאילו הנך מוקף בפסולת ובשליליות שנערמה לה עם השנים, אל תחשוש לנבור בה כי בתוכה נמצאים יהלומים. ברגע שתהיה מודע להימצאותם, המלאכה לדלותם תיעשה מתוך חיוך ושמחה.
בתוך כל אחד מאיתנו בוערת נשמה עליונה קדושה ממקור הטוב. במהלך החיים אנו מכסים אותה בקליפות שליליות ומונעים מאורה להקרין על פנינו. כשאנו עומדים על דעתנו ואיננו סובלים את החושך האופף אותנו, אנו צריכים לקלף את אותן קליפות תוך ידיעה ברורה כי מכסות הן משהו טהור וזך. הפנמה של רעיון זה מונעת מאיתנו לשקוע בשליליות ולהתענות מנזקיה תוך כדי ייאוש מהאישיות שבנינו. היא נותנת לנו תקווה שברצוננו נוכל לתקן כל עיוות שעיוותנו בנפשנו, מאחר שכמו שהרכבנו ובנינו את אותן קליפות כך נוכל להסירן, וכשנסירן נגלה את מטמון ליבנו במשיכתו אחר יופי וטוהר נשמתנו. זכור את האימרה החכמה: "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן", וכשתדע שאפשר לתקן כל מצב, אזי תבין כי אכן "אין ייאוש בעולם כלל".
ההכרה העמוקה בהבנה זו לבד ממה שמאבדת את זרעי הייאוש החבויים בתוכנו, מחזקת ומחסנת היא את נפשנו בפני דאגות וחרדות רבות הנוגעות ישירות למגוון תופעות בחיינו שההצלחה בהן הייתה מובטחת לולא הרסנותם של אותם רגשות חרדה, אך לשם מיצוי תופעות אלו עליך להמשיך בעיונך אל הפרק הבא (פרק חסימתן של דאגות וחרדות).