ינואר 2020

בקריאתנו את פרשת בשלח אנו מגיעים לרגעי השיא בבסיס ומקור אמונת אומתנו, אותם רגעים בהם קרע האלוקים את הים להראות תוקפו וגדולתו

בהחילנו את קריאת פרשת יתרו, מביטים אנו בהרמתו על נס של כהן מדיין אשר היה עד ביאתו לחיק היהדות אבי אבות הטומאה, ומנהיג דתם של עובדי האלילים

לאחר שבפרשיות הקודמות הודרך היהודי כיצד להגיע לפסגת האמונה וההתקשרות, מלמדת פרשה זו – פרשת ויקהל את דרגות היחס של האדם לפעולותיו

פרשיות אלו שלאחר יציאת מצרים, הינם מסכת שיעורים שלימד ה' את בני ישראל מתוך רצון להביאם בפועל לנקודת השיא שבכל מידה ומידה אליה מחויב האדם להגיע

לאחר שהגיעו עם ישראל לשיא ההתגלות האלוקית בניסי מצריים, קריעת הים ועליית משה להר האלוקים ארבעים יום וארבעים לילה, מצווה הקדוש ברוך הוא על התרומה

הנה בגמרא בברכות אמר רבי ישמעאל לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן שלא יעסוק אדם בדרך ארץ (פרנסה), תלמוד לומר ואספת דגנך

הגמרא בחגיגה הביאה שבר הי הי שאל את הלל, מהו הסבר הפסוק "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו", והלא יש כאן לכאורה כפל לשון

במשנה ברכות (ב, א) מאמתי קורין את שמע בערבית כו', ופירש"י דמקמי הכי לא זמן שכיבה. ובתוס' (ד"ה מאמתי) הקשו "ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום